קבוצתי שלי, The Lions of Zion, ניצחה בקושי רב את ה- Disc Dragons התל אביבים במשחק צמוד מאוד שהסתיים 7 – 6. ירושלים היו בפיגור 5 – 3 כשהבנו שנותרו רק עוד 10 דקות למשחק, בו ברגע ביטלנו את הגנת הזון שלנו ועברנו להגנה אישית וכך התחלנו להבקיע שוב. עם תוצאת השיויוון 6 – 6, הנקודה הבאה תחליט מי עולה לגמר.

יונתן שיחזר את הגול המנצח: "אני חושב שהחלק המועדף עלי ביום הוא כשהרבי (הכינוי שלנו לקפטן הנוסף - שהוא גם למעשה רבי במציאות) הכריז שאנחנו חייבים לנצח בשביל שאשתו תוכל לצפות במשחק. עם סיום דבריו פרץ בספרינט אימתני שהיה כפול ממהירות האור בשביל לתפוס את הצלחת שניצחה את המשחק בפינה השמאלית האחורית של הend zone."

לאריות היו מספיק סיבות לפקפק בעצמם. אפילו ששיחקנו בצורה הוגנת לאורך הטורניר, חסר לנו ברט, אחד מטובי השחקנים והבסיס הקשה של האולטימייט בירושלים מזה שנים רבות. בנוסף על כך לא היה לנו אימון מלא כבר זמן רב. מה שגם לכך שרוב האריות לא היו בכושר יותר מידי טוב. גם היינו פחות "קבוצה" אם מתייחסים לדבר במונח הקונבנציונלי, לעומת ה- ה- HolyLanders  שהתאמנו מספר פעמים בשבוע.

אבל היינו אוסף קשוח של שחקני אולטימייט ורצינו לייצג את העיר ירושלים בכבוד ושיחקנו עם כל הלב. היה לנו מזל מהכוכבים, או שאולי זה היה מוכתב ממקום אחר. או שאולי זה היה הודות ליום השלישי לספירת העומר, אך הכל הצביע כך שניצחון טוטאלי היה התוצאה המתבקשת, התוצאה היחידה!

בנקודה אחת רבי קרא "ISO" של מייקל אך תומר החליט לפעול ושאל: "סליחה שניה, מי זה מייקל?" מייקל, המום ואשם, הרים את ידו ואמר: "אני" תומר הגיב בתודה שגררה אחריה צחוק במגרש ומחוצה לו, אבל עכשיו קבוצת ת"א ידעו בדיוק לאן רבי מתכוון לזרוק. דייב ואני הגבנו מהר וצעקנו "שבור". דייב הבין את כוונתי וחתך לאן שרציתי בשביל ההבקעה. הובלנו ב-3 נקודות אך עתה מהלך ההבקעה העיקרי שלנו התגלה.

התוצאה היתה 9 - 6 כאשר האריות מובילים. השמש החלה לשקוע והתחיל להחשיך. 10 דקות נותרו למשחק לפי השעון. האריות התחליו להרגיש שהנצחון קרוב. אבל אז, במה שיכול להתפרש רק כבלבול הגדול שלנו, עשינו את הטעות המנטלית של המשחק. הנחנו בלי לבדוק שהמשחק יסתיים כשהזמן נגמר. חלק הניחו שיהיה cap של נקודה אחת. רובנו שמענו שהמשחק ישוחק עד 15 או עד שעה ורבע, מה שיבוא קודם. עקבנו אחר הפורמט של הטורניר עד כה. מאחר והיינו בהובלה של ושלטנו בקצב המשחק, הנחנו שתוצאת המשחק בטוחה, אך לקבוצת ה- HolyLanders  היו תוכניות אחרות. אחרי שהבקענו את הנקודה הבאה והובלנו 10 - 6, הוכרז שאחרי הנקודה הבאה cap של 2 נקודות יכנס לפועל. משום מה החדשות לא נקלטו לנו עד שהבקענו את הנקודה הבאה. רבי הבקיע נקודה והתוצאה היתה 11 - 6, משחק עד 13. אריות רבים היו מבולבלים ויחד איתם גם האוהדים. למה לא ניצחנו? למה המשחק לא נגמר? אלה היו השאלות שנשאלו. המשחק היה רחוק מלהסתיים והשמש כבר כמעט שקעה.

הגנת ה- HolyLanders  הייתה פשוט חזקה מידי. אמנם הזזנו את הדיסק לאורך הקווים בצורה חופשית, אבל האנדזון היה סגור לגמרי. תומר פשוטו כמשמעו עף לכל מקום עם הזינוקים המטורפים שלו, מפיל צלחות ומציל גולים בטוחים. הוא באופן יחיד עצר גולים בטוחים עם ביצועי ההגנה המעולים שלו. אך האריות לא נתנו למקומיים להטיל צל עליהם. ג'וש ל. החליט שזה הזמן המושלם להשיג את הגלידה. ובזינוק מלא לקח דיסק שנמסר לשחקן תל אביב. הקהל יצא מגדרו. הגלידה הייתה שלו.

אני הייתי הבא שנפצע כאשר מתחתי את הרגל, למזלי שמעון שהיה במקום הכיר את המקרה היטב וטיפל ברגלי עד שהייתי בנקודה שהייתי יכול לחזור לשחק. הוחלפתי על ידי שחקן אחר בתוצאה 11 – 10. כאשר חזרתי התוצאה הייתה 11 – 11. כבר היה חשוך לגמרי בנקודה זו, וגם התחיל להיות קר. הבחנתי בעופר שקרב אלי לפני זריקת הפתיחה של הנקודה הבאה, כשהגיע שאל אותי אם נסתפק בשוויון? הייתי בשוק ולא הייתי מוכן לעשות החלטה כה חשובה מבלי להתייעץ בקבוצתי. ההחלטה הייתה או שוויון או משחק עד 13. ניסיתי לשכנע אותו למשחק עד 12 אך הוא סירב מכיוון שההתקפה הייתה בידנו ולנו הייתה ההזדמנות הראשונה להבקיע. לאחר דיון עם הקבוצה, הסכמנו על תיקו. אך כאשר אמרתי את הדבר לעופר, הייתה לו הצעה אחרת. או שנשחק עד 13 או שנשחק עוד 7 דקות ואז המשחק יגמר באופן סופי. הרגשתי קר, עייף והזוי, שכחתי את מה שהסכמנו עליו. כנראה על משחק של עוד 7 דקות. כוכבים היו מעלינו, רבים מהם. ואולי גם תוצאת המשחק הייתה אז ביד גורמי השמיים.

קבוצת תל אביב זרקו את זריקת הפתיחה שסימלה את פתיחת השעה השלישית של המשחק. נתתי לדיסק ליפול, הרמתי אותו ומסרתי את המסירה הראשון למייקל, או לג'וש. או אולי זה היה הילל. לא יכלתי כל כך לראות. אבל כן הצלחתי לראות שחקן מהקבוצה השנייה על הרצפה. הוא התרומם והתחיל לצלוע. ללא ספק הוא נפל בגלל החשיכה. ואז, כאילו זאת הייתה החלטה כוללת על ידי קבוצת תל אביב וקבוצת ירושלים, על ידי הקבוצות שצפו מהצד, על ידי הקהל והמלווים של השחקנים. המשחק נגמר. האריות וההולילנדרס סיימו את אליפות האולטיימיט הראשונה בארץ בתוצאה של תיקו 11 – 11. שתי הקבוצות שמחו על ההחלטה. אנשים התחילו למחוא כפיים כדי לאשר את ההחלטה על סיום המשחק. שחקני הקבוצות התחבקו. אני עצמי הייתי על סף דמעות. כה מושלם היה האירוע. עוד סמל לסיום המשחק היה הפירמידה האנושית שנעשתה על ידי שחקנים משתי הקבוצות. אולטימייט אכן נולד ובורך בישראל ביום זה, וגם קודש במשחק הגמר המרגש שתואר פה.

לא רק זה, לא היית רוצה לראות את ירושלים מפסידים אחרי הובלה של 5 נקודות. הייתה נחוצה תוצאה שתתן לשתי הקבוצות לסיים את היום (או שמא עלי לאמר לילה) בצורה מכובדת. שתי הקבוצות שיחקו כמו אלופות וקיבלו בתמורה את התואר המתאים. בטקס מתן הפרסים, בו היה כבר חשוך לגמרי, הגביע של המקום הראשון הוצג. זה היה דיסק עץ שאותו החזיקו קפטני האריות וההולילנדרס ביחד גבוה שכולם יראו. קבוצת תל אביב אמרה שאנחנו נחזיק בו עד ראש השנה, ואז נתחלף. הם ציינו שבוודאי אנחנו נדע יותר מכולם מתי ראש השנה מתרחש.

אז, ברכות לקבוצת ה- HolyLanders על מאמץ מדהים על המגרש ומחוצה לו. אבל בעיקר על הארגון של הטורניר. עם כל האנשים שנשארו ושיחקו בכל חמשת המשחקים וצפו בגמר, זאת ההתחלה של אולטימייט במזרח התיכון. מה הלאה? אליפות נשים? קבוצה מצרית לשנה הבאה, אולי? קבוצה ירדנית? אם הדרך שבא הספיריט דבקה בטורניר זה לכל אורכו, אולי התחרות הראשונה בין דתות שונות במזרח התיכון תוכל להתקיים דרך אולטימייט. הכל אפשרי!

מי יתן וזה יהיה כוח האולטימייט ביקום, שאולטימייט ימשיך להיות חלוץ בספורט, ואם אפשר גם לבקש בקשה צנועה, שאולי אולטימייט יביא לשלום במזרח התיכון.

עזרא ויונברג, ירושלים, ישראל.