ב- 28/9, חופש ראש השנה אנחנו מוזמנים לחוף של עתלית. יש שם משטחים טובים ומי אם לא, איל בנין (הינשוף הצעיר, אבל אנחנו צופים לו גדולות).

איל עושה הרבה מאמצים לקידום הספורט באזור עתלית והמפגש הזה יהווה קפיצת מדרגה רצינית. כל מי שרוצה מוזמן. התמונות יהיו כאן יותר מאוחר.

מתכננים להגיע בסביבות 15:00 ואולי גם להישאר לארוחה קטנה אחרי ה- Session.

הוראות הגעה, איל בנין

נא להודיע לאיל אם אתם באים. למי שיש בעיות הגעה ורוצה לבוא, נא להודיע לאיל כמה שיותר מוקדם שנוכל לתאם את הכל.

הכל התחיל בשיחת ועידה בין איש הפאות (אנוכי), איש הגבה (מי אם לא דורי) ואיש השמגג (תומריקו שחקן האולטימייט). השיחה בכלליות עסקה בענייני פלואו והרבה דיבור פילוסופי על צלחות ורוחות (spirits), אך לפתע עלתה במוחי הברקה נפלאה – ראש השנה הוא חג מצוין לאבד את בתוליו של חוף נווה ים בעתלית כחוף פריסטייל וצלוחיות לכל דבר.

כתושב המקום קצת כאב לי לראות בכל יום מהימים שבהם שיחקתי בחוף המדובר במהלך השנתיים האחרונות את המספר הרב של האנשים שמבקרים בחוף, ללא צלחות. שאלתי את עצמי כיצד ייתכן הדבר שאני, כפריסטיילר מתחיל, צופה עתיד מזהיר לספורט בארץ, אבל לא פועל לקראת העניין כבר בסביבתי... (אפילו קיבלתי טלפון מבחור בשם עילם שגר דרומית לבאר שבע!)

איש הפאות: "תגידו, מה דעתכם לארגן פה בחוף סשן ביום ראשון?"
איש הגבה: "תארגן אנשים והינשוף יזרום טויט"

קבענו ופורסמה הזמנה לאירוע. התחלתי להריץ פרסומים בכל מקום אפשרי והעניין אצל החברים גבר. לפתע קיבלתי מייל מבחורה חביבה בשם נטע הלוי שהפתיעה לטובה בכך שהראתה רצון להופיע עם מכשיר מתעד באירוע.

יום "איבוד הבתולים" התחיל ברגל שמאל: התעוררתי והתחלתי להריץ טלפונים אחרונים שגרמו לאכזבתי (הבחור הקירח ושני האחים – "אני זוכר לכם את זה"). התקשרתי לאיש הגבה, שסיפר לי שהוא סוחב אתו את השמגג ואת ילד הפלא רועי, עשיתי פרצוף עצוב ויצאתי חמוש בצלוחית לכיוון החוף.

להפתעתי, עם הגעתי לחוף, כבר הבחנתי במספר צלחות מקומיות שהתעופפו להן באוויר העתליתי.
כעבור כשעה הופיעו שלושה תמהוניים מצוידים באוהלים ושאר ציוד כבד שנפרש במהירות על החול הבתולי. מאוחר יותר הגיעה קבוצה עם הצלמת שלנו, נטע (מגיע לך פעם שניה – כל הכבוד!).

הערב התחיל לרדת והמקומיים השתאו לראות שאפשר לשחק עם צלחות מיניאטוריות ומכסים של עוגיות ואפילו עם "צלחת מההסטוריה" – שעדיין לא הגשימה את החלום של מעבר ממצב עגול למצב שטוח (כדור, למי שלא הבין).

אני מאמין שהשותף המרכזי לארגון האירוע יעיד שסך הכל היה מוצלח, מלבד הצלחת האדומה (האמת שזה ורוד), שקיבלה "וויש כזה חזק שהיא התחפרה באדמה" ונעלמה לה...

תבואו שוב, יהיה כיף...

איל.

תוספות של דורי:

אכן הכל התחיל לו ככה באיזה שיחת חולין ומכיוון שאיל כבר מדליק את כל עתלית כמה חודשים ידענו שיהיה טוב לבוא.

אחרי שאספנו את ילד הפלא ועבדנו כל הדרך על האירוע הקרוב הגענו לחוף. תיק תק הוצאנו את כל הציוד, וכמובן שנתנו לאיל את הכבוד לסחוב את האוהל המפורסם (הוא כמעט התפרק לנו שם. איל תגיד לאמא שלך שתתן לך לאכול קצת שבשובה, אולי זה יעזור).

אני התחלתי את המשחק עם שחקן מקומי בשם צביקה שמשחק כבר הרבה מאוד שנים. יש לו זריקה יפה מאוד והצלחנו למצוא לנו זרימה במשחק. בסופו של דבר הוא אמר לי: "תבוא לשחק אני כאן כל יום אחרי הצהריים", אז אם אני עובר לעתלית תבינו למה.

העברנו קצת שיעורים ליושבים בחוף והגיע הרגע שכולם חיכו לו: תחרות הטיפים של מוצפי ושלי. ההיסטוריה שלנו ארוכת חודשים. מיום ההולדת שלי שמעתי שיש אחד מוצפי שעושה 40 טיפים מזריקה. הייתי חייב לשבור את זה וכך היה אחרי שכל האורחים הלכו (ב- 20 ליולי) נשארתי לי בסלון עם כמה עדים ושברתי את השיא הזה. לא עבר זמן ושמעתי שמועה ששברו אותי שוב והגיעו ל- 90. המוצפי הזה התחיל לעלות לי על העצבים.

התחרות היתה קשה מאוד ולבסוף הצלחתי להגיע ל- 86 טיפים עם כרית האצבע ו- 110 עם הציפורן. אני לא יודע מי מוביל עכשיו אבל אני בטוח שאני אקבל חדשות בקרוב.

עוד כמה דברים שאני חייב לציין הם שבזכות החוף הזה הצלחתי לעשות כמה תרגילים חדשים בפעם הראשונה בחיים. הדבר הכי מגניב היה NailDelay של מיני. כן זה אפשרי.

החוף היה מלא בקפואריסטים שמצאו עניין בילד הפלא והייתה אווירה טובה מאוד.

אז עד לפעם הבאה, שלום וביי