פריסבי בפסטיבל בומבמלה 2003

נתחיל בתוצאות- נתגלו מספר מרשים של שחקנים בארץ. כאלה שלא ידענו על קיומם או ידעו על קיומנו... והגילוי המרעיש: "נתגלתה" עוד קבוצת אולטימייט, בפנמייה בשדה בוקר, אני מצפה לראות אותם מלמדים אותנו כמה דברים בקרוב.

תוצאות נוספות- המון אנשים גילו שצלחת זה לא רק לאוכל, לא רק דורי שיחק אולטימייט חופים באיטליה, נשרפתי בכל הגב.

הנפשות הפועלות:

• אורון ורנר ותומר קראוטהמר – מדריכים

• אני לויט- לוגיסטיקה

• סמי, יניב אמין - שחקני חיזוק

סיפור המעשה (אל תצפו לעלילה סוחפת או פואנטה בסוף, כי אין):

יציאה ביום חמישי ה- 18.4.02, ממש מוקדם, אספתי את אני ויאללה לדרום. הגענו בתשע לחוף ניצנים ללא אירועים מיוחדים, נסחבנו עם הציוד לדיונות של המאהלים, הקמנו אוהל שהחזיק בערך שלוש שעות ויצאנו לתור את השטח.

לכל מי שלא מכיר- בומבמלה הוא אירוע שנתי שמאחד אנשים מכל הארץ, כל הגילאים והסוגים. יש שם משפחות, צעירים, מבוגרים, דתיים, חילוניים, נודיסטים... זה מעין כפר שמסביבו שטחי קמפינג ענקיים (שהתמלאו לחלוטין עד אחר הצהריים באוהלים). הכל מלא בחול ים עמוק שעושה כל מטר הליכה למייגע - ככה שהכל הופך לאיטי ונעים כזה, לא רצים, אפילו ללכת מהר קשה... אז הכל קורה בכיף - או בשפת המקומיים - בזולה.

בערך ב- 12 קיבלנו שטח להקים בו את "הסדנה ללימוד הפריסבי", רצועת חוף חביבה שבה לא כל כך קשה לזוז. עד 13:00 כבר הקמנו דגלים קטנים שסימנו את השטח ושתי צלחות עפו באוויר, תפסתי כל אחד שעבר על החוף ושמתי לו צלחת ביד. התוכנית המקורית הייתה שיעורים שונים אבל מהר מאוד התברר לנו שבאי הפסטיבל ברובם לא מעוניינים ברצינות כזו. תוכנית הגיבוי הייתה פשוטה בהרבה: מי שבא ברוך הבא. אנשים באו והלכו כל הזמן, לרוב נשארו לשחק בין 20 דקות לשעה, הרבה מהם חזרו שוב וכולם נהנו.

"יום העבודה" הראשון נגמר ב- 18:00, החושך, הרוח והקור הבריחו את הלקוחות והחוף הפך למעוז הזוגות והמתבודדים. ארזנו את מה שנשאר מהדגלים והציוד וזרקנו אותם באוהל. החום של היום הפך לקרירות נעימה וחמוש בצלחת עברתי להראות את יכולתי הדלה בפריסטייל ליד רחבות הריקודים, מהר מאוד הבנתי שלבד אני לא יכול לעשות הרבה אבל כמה אנשים התרשמו.

כל המקום מוצף ברמקולים המשמיעים בו זמנית רגאיי, מוזיקת עולם, היפ הופ ומחרוזת לא נפסקת של שירי ארץ ישראל. בתי קפה מאולתרים, סדנאות (ציור ידיים, חיבוקים קבוצתיים, הכר את האני הפנימי שלך, נגינה בדיג', ריקודי בטן...), הצגות לילדים, הופעות, כל מיני דוכני אוכל צמחוניים (כי "פה לא הורגים חיות"), בכל מקום יש ריחות של נרגילה, ים ועוד ניחוח של צמח מסוים...

עייפים, שזופים ומרוצים הלכנו לישון ב- 2, ההשכמה הייתה המוזיקה של אתמול שהתחילה ב- 9 למחרת בבוקר. שוב העמסנו את הציוד וירדנו לחוף, ב- 10 כבר התייצבו אצלנו קבוצה מאתמול שרצו להתחיל לשחק, חוץ מללמד אותם זריקות אחרות לא שמעתי מהם לשלוש שעות עד שחזרו ואמרו שהם הולכים ויחזרו שוב למחרת.  אורון הגיע בצהריים ולאחר שמצא את עצמו בכל הבלאגן כבר הצלחנו למצוא 6 שחקני אולטימייט חצי מנוסים ו- 6 אחרים שרצו לשחק, אז דחסנו הכל על 50 מטרים מרובעים וככה שיחקנו לשעה וחצי. גם היום הזה נגמר אחר הצהרים שהרוח החזקה נוגסת לנו בשעות היום.

חמוש באורון שוב ירדנו לרחבת הריקודים, הפעם הרבצנו שם כמעט שעתיים של מסירות ותפיסות מכל הבא ליד, חילקנו המון פתקים והזמנו אנשים לסדנה שתוקם למחרת.

יום שבת התחיל בערך באותה צורה, רק שהפעם (לאחר מריבה קטנה עם המציל) מצאנו שטח טוב בהרבה. הקמנו את השטח ושוב מצאו אותנו כמה לקוחות חוזרים. הצטרפו אלינו שני שחקנים - תודה ליניב וסמי, שעזרו לנו והראו למתחילים כמה ביצועים. היום עבר ללא אירועים מיוחדים חוץ מרוח חזקה שהעיפה המון צלחות לקהל... למרות שלא האמנתי, הרבה אנשים התמודדו איתה בצורה יפה מאוד. מוכר ארטיקים חביב בשם יואב שאל אותי אם אני משחק אולטימייט ולאחר ברור קצר גיליתי שהוא משחק בקבוצה שלא הכרתי (שדה בוקר כאמור...), זכינו גם בשחקן חדש, עמית, שכבר בא לשחק איתנו בת"א.

את ערב שבת ניצלנו למנוחה ולהעמסת חצי מהציוד לרכב כדי להתחמק מהפקקים של ראשון בבוקר ושוב שינה מלאת חול.

ביום ראשון ארזנו את שאר הציוד והעמסנו למכונית שהתמלאה אבק בשכבה של ס"מ לפחות. את המים שנשארו לנו שפכנו על השמשות והתחלנו בנסיעה חזרה. למקלחת חמה, בשר לארוחת צהרים, אינפוזיה של אינטרנט ונעליים בלי חול... עד לפסטיבל הבא... נא להזמין כרטיסים מראש.

הרבה תודות למארגני הפסטיבל (במיוחד אלן) שהזמינו אותנו לקחת חלק באירוע.